אכילת יתר אינה הסיבה העיקרית להשמנה, איכות המזון כן!

מדענים טוענים שאכילת יתר אינה הסיבה העיקרית להשמנה!, אך איכות המזון כן!

מאמר פרספקטיבי מאתגר את "מודל איזון האנרגיה", שאומר שעליה במשקל מתרחשת מכיוון שאנשים צורכים יותר אנרגיה (קלוריות) ממה שהם מוציאים. 

לדברי המחברים, "רעיון השמנה כהפרעה במאזן האנרגיה מחזיר עקרון לפיסיקה מבלי להתחשב במנגנונים הביולוגיים העומדים בבסיס עלייה במשקל." 

המחברים טוענים ל"מודל האינסולין הפחמימות", המסביר השמנה כהפרעה מטבולית המונעת ע"י מה שאנו אוכלים, ולא בכמה. 

* הודעות בריאות הציבור המעודדות אנשים לאכול פחות ולהתעמל יותר לא הצליחו לעצור את העלייה בשיעורי ההשמנה והמחלות הקשורות להשמנה. 

* המודל של איזון האנרגיה, שאומר שעלייה במשקל נגרמת מצריכת יותר אנרגיה ממה שאנחנו מוציאים, "מחזירה עקרון פיסיקה מבלי להתחשב במנגנונים הביולוגיים המניעים עלייה במשקל." 

* מודל הפחמימות-אינסולין טוען בצורה נועזת: אכילת יתר אינה גורמת להשמנה; תהליך השמנה גורם לאכילת יתר. 

* מגפת ההשמנה הנוכחית נובעת, בין היתר, מתגובות הורמונליות לשינויים באיכות המזון: בפרט מזון בעל אינדקס גליקמי גבוה, המשנה באופן מהותי את חילוף החומרים. 

* התמקדות במה שאנו אוכלים ולא בכמה אנו אוכלים היא אסטרטגיה טובה יותר לשמירת המשקל.

נתונים סטטיסטיים של המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) מראים כי השמנת יתר פוגעת ביותר מ- 40% מהמבוגרים האמריקאים, ומציבה אותם בסיכון גבוה יותר למחלות לב, שבץ, סוכרת מסוג 2 וסוגים מסוימים של סרטן. 

הנחיות התזונה של ה- USDA לאמריקאים 2020 - 2025 אומרים לנו עוד כי ירידה במשקל "מחייבת מבוגרים להפחית את כמות הקלוריות שהם מקבלים ממזונות ומשקאות ולהגדיל את הכמות הוצאה באמצעות פעילות גופנית".

גישה זו לאיזון ושמירת המשקל מבוססת על מודל מאזן האנרגיה בן המאה שנים שקובע כי עלייה במשקל נגרמת ע"י צריכת יותר אנרגיה ממה שאנחנו מוציאים. 

בעולם של היום, מוקף במאכלים מעובדים מאוד טעימים, משווקים בכבדות, קל לאנשים לאכול יותר קלוריות ממה שהם צריכים, חוסר איזון שמחמיר עוד יותר ע"י אורח החיים היושבני של היום. 

בחשיבה זו, אכילת יתר, יחד עם פעילות גופנית לא מספקת, מניעה את מגפת ההשמנה. 

מצד שני, למרות עשרות שנים של הודעות לבריאות הציבור הממריצות לאנשים לאכול פחות ולהתעמל יותר, שיעורי ההשמנה והמחלות הקשורות להשמנה עלו בהתמדה.

כותבי "מודל הפחמימות-אינסולין: נקודת מבט פיזיולוגית על מגפת ההשמנה", נקודת מבט שפורסמה בכתב העת האמריקאי לתזונה קלינית, מצביעים על פגמים בסיסיים במודל איזון האנרגיה, וטוענים כי מודל חלופי, הפחמימה-אינסולין מודל, מסביר טוב יותר השמנה ועלייה במשקל. 

יתר על כן, מודל הפחמימות-אינסולין מצביע על הדרך לאסטרטגיות יעילות יותר ועמידות לאורך זמן לאורך זמן.

לדברי הסופר הראשי ד"ר דיוויד לודוויג, אנדוקרינולוג בבית החולים לילדים בבוסטון ופרופסור בבית הספר לרפואה של הרווארד, מודל איזון האנרגיה אינו עוזר לנו להבין את הגורמים הביולוגיים לעלייה במשקל: "במהלך פרץ גדילה, למשל, בני נוער עלולים לעלות צריכת מזון בכ- 1000 קלוריות ביום. 

אבל האם אכילת יתר שלהם גורמת להתפרצות הגדילה או שפרץ הגדילה גורם למתבגר להיות רעב ואכילת יתר?". 

בניגוד למודל איזון האנרגיה, מודל הפחמימות-אינסולין טוען טענות נועזות: אכילת יתר אינה הסיבה העיקרית להשמנה. 

במקום זאת, מודל הפחמימות-אינסולין מטיל חלק ניכר מהאשמה במגפת ההשמנה הנוכחית בדפוסי תזונה מודרניים המאופיינים בצריכה מוגזמת של מזונות בעלי עומס גליקמי גבוה: בפרט פחמימות מעובדות ומהירות לעיכול. 

מזונות אלה גורמים לתגובות הורמונליות המשנות באופן מהותי את חילוף החומרים שלנו, מניעות את אחסון השומן, עלייה במשקל והשמנת יתר.

כאשר אנו אוכלים פחמימות מעובדות מאוד, הגוף מגביר את הפרשת האינסולין ומדכא את הפרשת הגלוקגון. 

ההורמון גלוקגון בתורו, מאותת לתאי השומן לאחסן יותר קלוריות, ולהשאיר פחות קלוריות זמינות לדלק שרירים ורקמות פעילות מטבולית אחרות. 

המוח קולט שהגוף אינו מקבל מספיק אנרגיה, מה שמוביל לתחושה של רעב. בנוסף, חילוף החומרים עשוי להאט בניסיונו של הגוף לחסוך בדלק. 

לפיכך, אנו נוטים להישאר רעבים, גם כאשר אנו ממשיכים לצבור עודף שומן.

כדי להבין את מגיפת ההשמנה, עלינו לשקול לא רק כמה אנו אוכלים, אלא גם כיצד המזונות שאנו אוכלים משפיעים על ההורמונים ועל חילוף החומרים שלנו. 

עם הקביעה שלו שכל הקלוריות דומות לגוף, מודל איזון האנרגיה מפספס את החלק החיוני הזה של הפאזל.

אמנם מודל הפחמימות-אינסולין אינו חדש-אך מקורו בתחילת המאה ה- 20 נקודת המבט של כתב העת האמריקאי לתזונה קלינית היא הניסוח המקיף ביותר של מודל זה עד כה, שנכתב ע"י צוות של 17 מדענים, חוקרים קליניים מוכרים בינלאומיים, ומומחי בריאות הציבור. 

באופן קולקטיבי, הם סיכמו את כמות ההוכחות ההולכת וגדלה התומכת במודל הפחמימות-אינסולין. 

יתר על כן, המחברים זיהו שורה של השערות הניתנות לבדיקה המבדילות את שני המודלים להנחיית מחקר עתידי.

לאימוץ מודל הפחמימות-אינסולין על פני מודל איזון האנרגיה יש השלכות קיצוניות על ניהול משקל והשמנת יתר. 

במקום לדחוף אנשים לאכול פחות, אסטרטגיה שבדרך כלל לא עובדת בטווח הארוך, מודל הפחמימות-אינסולין מציע דרך אחרת המתמקדת יותר במה שאנו אוכלים. 

לדברי ד"ר לודוויג, "הפחתת הצריכה של הפחמימות הניתנות לעיכול המהיר שהציפו את אספקת המזון בתקופת דיאטה דלת שומן מפחיתות את הדחף הבסיסי לאחסון שומן בגוף. כתוצאה מכך אנשים עלולים לרדת במשקל עם פחות רעב ומאבק".

המחברים מכירים בכך שיש צורך במחקר נוסף על מנת לבדוק באופן סופי את שני המודלים ואולי לייצר מודלים חדשים המתאימים יותר לראיות. 

לשם כך הם קוראים לשיח בונה ו"שיתופי פעולה בין מדענים בעלי נקודות מבט מגוונות לבדיקת תחזיות במחקר קפדני וללא משוא פנים".

מקורות: 

https://www.sciencedaily.com/releases/2021/09/210913135729.htm?fbclid=IwAR3MeZ0xmPt01FudD7JmunS6nVHAoFzTQ4JllfB6__l-PXGwvI7pZu28FG0